שווה ללכת לאיבוד בחוץ

בצבא הכרתי את סמיר. הוא בא משבט בדואי נידח שחי בצפון, וכשביקרתי אותו בביתו, הוא לימד אותי להכיר מקרוב את הרמזים הקטנים שטומנים בחול כל החיות, מעין ברכות קטנות של שלום בדרכן הלוך וחזור, הלוך וחזור, כמו סימני היכר שאולי מצביעים על המצב בכלל.

כשהיה יורד שלג, זה היה בולט במיוחד. בפרט בבוקר, אחרי לילה ארוך וקר, הסימנים היו מובהקים. על האדמה המכוסה בלבן היה אפשר לראות בברור מסלולים שלמים של פסים או קיווקווים מחורים קטנים שהשאירו חרקים, או גומות עמוקות יותר בגדלים שונים ו(בדרך כלל גם בכל מיני כיוונים) של השועלים.

סמיר היה נעצר, מסתכל, לפעמים גם מעביר יד ללטף את האדמה, ואז היה בא עם סיפור חדש, וכל פעם התווסף גוון לטבע. אפשר ללמוד המון מהעקבות שהאדמה נושאת עליה מהרושם שמשאירות בה החיות. האם עבר פה מישהו/משהו שחיפש מקום ללון, להטיל ביצים או להמליט גורים קטנים, האם היה לבד או כחלק מכנופיה שלמה, האם סביר שאלה הסימנים האחרונים, והנה כבר הפכה החיה לטרף…

זכור לי במיוחד שועל אחד, זקן מאוד, שהיו לו רק שלוש רגליים. הוא היה משאיר עקבות כל כך ספציפיות, שמתאימות רק לו, רכות, ונמרחות קצת לפי הכיוון שבו רצה להתקדם. למשפחה של סמיר הייתה אימרת ברכה שהיו אומרים לכל מי שיצא את דלתם: "תהיה כמו השועל, השאר עקבות בכל הכיוונים."

עולם הטבע שבחוץ… מה אומרים עליו

"אני מאמין בכוח המשיכה העדין הקיים בטבע, שכשבאופן לא מודע אתה נכנע לו, הוא מוביל אותך ישר." כך אמר הנרי דיוויד תורו, וחברו/פטרונו היקר רלף וולדו אמרסון שדיבר גם כן במתיקות על עולם הטבע הגדול שבחוץ, the great outdoor, ואמר כי "בנוכחותו של הטבע, עובר באדם רעד של התרגשות שהוא חזק יותר מכל כאב או צער." החשיבה הזאת נובעת מתוך התפיסה כי את הטבע אנחנו לא חווים רק בעיניים, או בחושי הגוף בלבד, כי אם במיינד שלנו ובהבנה שלנו, ובפרט בלב.

איש ההרים הסקוטי-אמריקאי, שנודע בשם ג'ון של ההרים, המליץ כי "תשמור עצמך קרוב לליבו של הטבע… ומדי פעם השאר הכול מאחוריך וטפס על הר או תבלה שבוע ביער. תן לנשמה שלך להשתף נקי." הצייר רמברנדט טען שעבורו יש רק מאסטר אחד – הטבע, ואילו הסופר ואיש איכות הסביבה פאול אבי טוען כי "הטבע הפראי הוא לא מותרות, אלא צורך בסיסי של הרוח האנושית."

וולט ויטמן סיפר על עצמו ש"מעולם לא הייתי כה קרוב לטבע כמו עכשיו; ומעולם לא היה הוא כה קרוב אלי… הטבע היה עירום, וגם אני… מתוק, שפוי, ושקט בעירומי בתוך הטבע – אה, אילו רק האנושות העלובה והחולה של העיר הייתה שוב מתוודע אליך!"

שלכם, ריקי רביצקי