קופסאת העץ

כמה רדפתי אחרי התרנגולות שיכנסו כבר ללול. הלילה ירד, והכלבים הצטרפו אלי מכל כיוון, הזנבות שלהם והידיים שלי מתנפנפים יחד כמו קיר מבד שהלך ותחם את מרחב החופש שלהן, עד שסגרתי את השער המגודר והן בפנים.

רק אתמול נולדו עשרה אפרוחים חדשים. מדי פעם אני מוצאת ביצה שלא בקעה בקצה השני של החצר, בקופסא הישנה מהעץ שבה הבאתי את הגור הראשון לחווה. הנחתי אותו בין השיחים שהיו אז נמוכים עם ענפים רכים, והוא קפץ ורץ בזנב מורם הישר לכיוון האורווה. העיזות פעו אחריו. ככה ידעתי שהבחירה בו היתה טובה.

הוא הניח את העט ואמר לי היום, "מעניין אותי יותר ויותר הערך הכלכלי של הדברים שהם לא מוחשיים, כמו ידע, חיבה, נאמנות, רוחב-לב, הזדהות. מי שיש לו משק-חי יודע, שרוחב לב זה ממש נכס כלכלי אמיתי."

ואני רק חשבתי על המילה "סבלנות", וידעתי שזאת מילה שמקפלת בתוכה מילון שלם של כשפים, אשר מביאים אלי מכל כיוון את מה שאני זקוקה לו באמת כדי להיות בחופש.

 

ערב טוב, ריקי רביצקי

אותיות וטבע

הטבע נוכח בכל מקום. גם זה שנמצא ממש לידינו או בחוץ, כמו השמים, דשא, ציפורים וחיות, הים. הטבע מוצא את דרכו לזחול פנימה לתוך הלב שלנו, אפילו דרך ספרים. היום אני יעלה שאלה. נתקלתי השבוע בציטוט מהמיינד הנשי המופלא של וירג'יניה וולף:

"Green in nature is one thing, green in literature another. Nature and letters seem to have a natural antipathy; bring them together and they tear each other to pieces."
(from Orlando, by Virginia Woolf)

"ירוק בטבע זה דבר אחד, ירוק בספרות אחר. יש בין טבע ואותיות סלידה טבעית; תביא אותם יחד והם קורעים זה את זו לגזרים."
(מתוך: אורלנדו, מאת וירג'יניה וולף)

מה דעתכם?
שלכן, ריקי רביצקי

ריקירביצקי, ריקי-רביצקי, ריקי.רביצקי, rikiravitzki, riki-ravitzki rikiravitzki

ריקירביצקי, ריקי-רביצקי, ריקי.רביצקי, riki-ravitzki, rikiravitzki