עץ התפוח – פרק I: ההתחלה

rikiravitzki, riki-ravitzki, ריקי-רביצקי, ריקירביצקי

זהו פרק I: ההתחלה, מתוך אחד הסיפורים שהוא גולל בפני מזמן, ורציתי לשתף בו אתכם. עיקבו ותהנו מעולם הטבע ומטבעו של העולם.

האלמנה אצ'וורגראי היתה מאוד גאה בעץ התפוחים הנפלא שצמח על גבול אדמתה, ממש מאחורי ערוגת הכרישה שטיפחה ובכל שנה נתנה את היבול הטוב ביותר בכפר כולו. השכנה שלה, והיריבה הותיקה ביותר שלה, מדאם אוטובורו, גם כן שאבה הנאה עצומה מעץ התפוחים הנהדר שצמח בסמוך לחלקת הפיאמנטה המוצלחת שלה, מושא קנאתם של כל מגדלי הפילפלון הירוק והחד הזה. לצערה הרב של שלוות הכפר שלנו, נבהיר כבר בשלב הזה שלא מדובר היה בשני עצים אלא בעץ יחיד אחד, אשר צמח לו בדיוק על קו הגבול בין שתי האדמות של הנשים הזקנות הללו, ועל כן, גם על פי חוק ובעיקר על פי מסורת, הוא נחשב לרכושן המשותף של שתי הנשים גם יחד. ברור, אם כך, שהיה זה בלתי נמנע לחלוטין (או בעצם דיי מתבקש) שעץ התפוחים הזה יגרום למחלוקת כה עסיסית בין השתיים, שכן יש לזכור שזהו הרי תפקידו המלנכולי כל כך של הפרי המשבש הזה עוד מימי גן עדן.

כידוע ברחבי העולם כולו, אין באופיים של הבאסקים שום מקום לא לקטנוניות ולא לחמדנות. אי לכך, עלינו לחפש גורם אחר לחלוטין שיסביר את אותו "קרב עץ התפוחים" אשר זכה לפירסום רב ולמקום של כבוד בפולקלור הכפר הקטן שלנו. ההסבר כנראה טמון ביריבות המרה ששתי הנשים טיפחו וגם דאגו להזין ברוב ימי חייהן.

כשהן היו עוד צעירות, האחת נחשבה לילדה היפה ביותר בכפר, והשנייה לחיננית והכי המקסימה – למרות שבחלוף השנים איש מאיתנו לא ממש זכר מי הייתה מה, וגם, באופן מצער, לא נותרו בהן עדויות לאיכויות הללו ולו כדי לעורר את הזיכרון. במשחקי הקונדס שלו, רצה הגורל הנכלולי כי שתי הנשים הצעירות יתאהבו באותו גברבר יפה-תואר, זָבּלָה. באותם ימים עוד לא כינינו אותו בשמו המלא "זָבּלָה-חד-הרגל", מפני שטרם ביצע את אותה העבירה המסתורית (אך ללא ספק קשורה בחטאי הבשר) אשר בגינה אבינו, האל שבשמים, העניש אותו ולקח ממנו את אחת משתי רגליו במלחמה הגדולה, בזמן שהמושיע ישו, הלא הוא בנו הרחמן, חמל עליו והשאיר לו לפחות את הרגל השנייה כדי שיוכל לדדות.

כל הכפר ידע ששתי הנשים הצעירות דיי דלוקות על זָבּלָה, מפני ששתיהן לא הועילו בטובן לרקוד איתו בחגיגות, אלא היו מסובבות את ראשן ומעקמות את אפן כלפיו בכל פעם שהפרחח החצוף הזה היה בכלל מעז לזרוק לעברן איזה חצי מילה, או קורץ. ואם לא די בזה, כהוכחה חותכת למשיכה העזה ששתיהן חשו כלפיו, היו בינינו כאלה שנשבעו ששמעו את עלמות החן הללו נשבעות בתמימותן ובצניעותן (היקרים להן מכל) שהן לעולם לא תינשאנה לנבל הדו-פרצופי הזה זָבּלָה, גם אם הוא היה הגבר האחרון על פני כל אדמת שיברואה. מה, עדיף להיות קודם נזירות. עדיף להיות קודם זונות! לא, עדיף להיות קודם פרוטסטנטיות! (למרות שאף אחד לא ממש האמין שהן ירחיקו לכת עד כדי כך.)

והנה, ערמומי במידה שווה להיותו טוב, האל יודע להעניש אותנו לא רק בכך שהוא מעקב את המשאלות שלנו, אלא גם בכך שהוא מעניק לנו אותן, בסופו של דבר. ובמקרה הזה של שתי הנשים, הוא בחר לחתוך בגב הסכין. כך רצה, ואף אישה לא זכתה ב…

המשך בפרק הבא: עץ התפוח פרק II: השיכור וביש המזל
שלכם, ריקי רביצקי

תגובה אחת בנושא “עץ התפוח – פרק I: ההתחלה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *