עץ התפוח – פרק II: השיכור וביש המזל

rikiravitzki, riki-ravitzki, ריקירביצקי, ריקי-רביצקי

זהו פרק II: השיכור וביש המזל, מתוך הסיפורים המקסים "עץ התפוח" (שנפתח בפרק I), עיקבו ותהנו מעולם הטבע ומטבעו של העולם.

(קראו קודם את פרק I: ההתחלה)

… והנה, ערמומי במידה שווה להיותו טוב, האל יודע להעניש אותנו לא רק בכך שהוא מעקב את המשאלות שלנו, אלא גם בכך שהוא מעניק לנו אותן, בסופו של דבר. ובמקרה הזה של שתי הנשים, הוא בחר לחתוך בגב הסכין. כך רצה, ואף אישה לא זכתה בזָבּלָה, כי הוא עזב את הכפר להעניש את הקיסר במלחמה. אחרי שלוש שנים חזר זבלה בלי הרגל האחת, אך עם תחכום העולם הגדול עד כדי כך שהוא כבר לא זכר איך אומרים את רוב הדברים בבאסקית, והשתמש רק בצרפתית במקום. הוא התרברב בנפלאות שראה ובחטאים שעשה, ומבין כל הסיפורים הוא הכי השתומם לגלות שבזמן שנעדר מהכפר שלנו, שתי הנשים ההתחתנו עם רועי צאן פשוטים בהרבה מהצפיות שלהן, ששתי החתונות נערכו חודשיים בלבד אחרי מסיבת "קציר-החורש של צל הגבעות" המסעירה והמשכרת, וששתי הנשים ילדו תינוקות בתום שבעה ירחים בלבד, שכן זה דיי ידוע איך לפעמים האל הטוב חונן הריונות ראשונים כגמול לאישה שהשכילה לשמור על עצמה חסודה עד יום נישואיה. ההריונות הבאים שלהן כבר נמשכים מלוא תשעת החודשים, וזה הרי גם הגיוני, שכן בהיותם הריונות לא בתוליים האישה כבר איננה חסודה בעת עיבורה. אכן נהדרת הדרך שבה מוצא האדם צדק ואיזון בכל. עוד הוכחה לידו העליונה של האל בחיי היום יום של הכפר שלנו.

עם השנים, רועה הצאן אטצ'ווריגראי הגדיל את העדר שלו, והצליח לקנות בית קטן בשולי הכפר עם גן פראי שאשתו הכניעה ובייתה עד שהפך לגאוות הכפר וגם, כצפוי, לקנאת הכפר. אבל, אותו הבעל נהג לבלות את הזמן המיועד לטיפול בעדרים דווקא בבית הקפה / בר של ראש הכפר שלנו, מפזר שם את כספו בעבור כמות כזו של כוסויות יין, עד כדי כך שכשמת (ללא סיבה פרט לרצונו של האל) אלמנתו היתה עוד נאלצת לעמול לפרנסתה, ביזע רב, אילולא אותו גן פורה שטיפחה כל השנים ביזע כפייה ובטיפולה האוהב.

באשר לבעלה של המדאם אוטובורו, מחלתו הייתה גרועה הרבה יותר משתייה: הוא סבל מביש מזל. וכפי שמלמד אותנו הפתגם הבאסקי העתיק: אכן חסר מזלו של זה שיש לו מזל רע. למשל, אם השתוללה בהרים סופת ברקים, בוודאות יפגע ברק בכמה מהכבשים של אוטובורו. אם, במקרים נדירים, העדר שלו הניב יבול צמר טוב, דווקא אז מחירי הצמר צנחו. בכפר לא היתה אהדה רבה כלפי גורלו המר של זה, שכן זה הרי ידוע שמזל רע הוא השוט איתו מייסר האל את החוטאים כולם, גם אם הוא עושה זאת בעורמה או בחשאיות מופגנת. ויש עוד משהו: כשמחירי הצמר ירדו לאוטובורו, הם גם צנחו לכולם – גם לנו, בני מזל ותמימים שכמותנו.

אתם לא יכולים לדמיין את הפתעתנו הגמורה כשאוטובורו-חסר-המזל קיבל פתאום ירושה לא צפויה מאיזה דוד רחוק. אבל שוב דרכיו הנסתרות של האל נגלו לכלונו במפגין, כשבשובו חזרה הביתה בשעות הלילה, משתרך לו באיטיות אחרי שחגג את מעט המזל הטוב שנפל בחלקו, החליק אוטובורו לתוך הנהר, נרטב כולו, וטבע.

במעט שנותר מהירושה לאחר שכרסמו ממנה עורכי הדין הלפתניים, מדאם אוטובורו קנתה את הבית השכן לאלמנה אטצ'ווריגראי. שם היא הפיקה פרנסה זעומה בזכות עבודה רצופה בגן הזה שלה, מבוקר עד ערב. הגן הפך או למצטיין ביותר בכפר כולו או למצטיין בדרגה השנייה בכפר כולו, תלוי לפי מה בן אדם מודד גן, לפי איכות הכרישה או לפי איכות פלפלוני הפיאמנטה.

וכך קרה, שהגורל האירוני הביא את שתי היריבות לחיות ולהזדקן זו לצד זו, שם בשולי הכפר, כל אחת ללא בעל וכל אחת רק עם ילד אחד שבו יכלה להספיג את אהבתה ואיתו לצבוע את כל ציפיותיה. בנה של האלמנה אטצ'ווריגראי נתגלה כ…..

המשך בפרק הבא: עץ התפוח פרק III: אימהות ובנים
והנה הפרק הקודם: עץ הפתוח פרק I: ההתחלה
שלכם, ריקי רביצקי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *