עץ התפוח – פרק VIII: עם הרגליים בתוך דלי מים

rikishaham, riki-shaham, ריקישחם, ריקי-שחם

זהו פרק VIII: עם הרגליים בתוך דלי מים, מתוך הסיפור המקסים "עץ התפוח", עיקבו ותהנו מעולם הטבע ומטבעו של העולם.

(מומלץ! קראו קודם את פרקים הקודמים:פרק I: ההתחלהפרק II: השיכור וביש המזל,פרק III: אמהות ובניםפרק IV: ביס מאותו התפוחפרק V: קרב עץ התפוחיםפרק VI: ואז זבלה חד הרגל, פרק VII: איפה האטצ'ווריגראי הזאת)

בשעות אחר הצהריים של אותו היום, המדאם אוטובורו הרימה את ראשה מעבודת תיחוח וכיסוי האדמה לקראת החורף, והנה היא רואה את הכומר מהדס לו בממלכתיות במעלה השביל של האלמנה. לא עברו יותר משתי דקות, והוא יצא מהבית עם ערשת עצובה ומצח מקומט. המדאם אוטובורו קראה אליו מעבר לחומה, לדעת מיד מה פשר כל המשחק הזה של הזקנה האלמנה האטצ'ווריגראי. הכומר הרים את החצאיות שלו כדי שלא תתמלאו בוץ, פילס את דרכו אליה, ואמר בטון ענוג ורוטט שבדרך כלל משמש אותו לדיונים בנושא של מימון גג חדש לכנסיה, "השכנה שלך נקראה לדין," המדאם אוטובורו לא האמינה למשמע אוזניה! הסוסה הבריאה הזאת של האטצ'ווריגראי? היא? זאת שהייתה חזקה מספיק כדי לתלוש ענף שלם מעץ התפוחים של מישהו  אחר? זה פשוט לא יכול להיות!

"ללא ספק מוח-העצם שלה חטף חום כשהיא עמדה לה בגשם בהלוויה של זבלה המסכן," הוסיף הכומר. "מצאתי אותה יושבת על כסא במטבח שלה, עם הכפות רגלים בתוך דלי מים שכבר הספיק להתקרר."

הכומר מיהר ויצא לדרכו כדי לערוך את כל הסידורים הנחוצים, ותוך זמן קצר הופיעו בשביל ארבע מנשות הכפר עוטות שמלות שחורות שנלבשו במהירות, ראשן כפוף, כפות ידיהן לחוצות יחד לפני בית החזה, הליכתן איטית, וכל אחת קורנת ברטט של התלהבות מודחקת על כך ששפר לה כל כך המזל והיא לוקחת חלק באירועים הגדולים באמת של חיים ומוות. הן פנו לתוך ביתה של האלמנה אטצ'ווריגראי, לשטוף, להלביש ולהניח את גופתה, אבל לא לפני שקודם לכן, כמעשה ראשון, הן פתחו את החלון בחדר השינה כדי לתת לנשמתה לעוף אל על. אחרי זה, הגברת האבלה הראשונה, זאת שזכתה לתואר כבוד זה בתור המבוגרת מבין כל האבלים, שכן היא זאת שתהיה כנראה "הבאה בתור" (גם אם הדבר לא צוין מעולם בקול רם), יצאה לחצר האחורית כדי להודיע על המוות לתרנגולות, על מנת שהן לא יפסיקו להטיל ביצים. בחלקים אחרים של ארץ הבאסקים, נהוג לצאת אל הכוורות של המת וללחוש שם לדבורים שהכוורן מת, וזאת כדי שתחושת האבל לא תכה בפתאומיות את השדה ויגרום לדבורים לנדוד הרחק ולזנוח את הכוורות. בכפר שלנו אין לאף אחד דבורים, אז אנחנו מספרים לתרנגולות במקום, וזה עובד, כי אף אחת מהן לא נדדה ולא זנחה את מרבצה.

בתוך המטבח של האלמנה אטצ'ווריגראי, כל האבלים התישבו ופטפטו בקולות מרוככים, מרגשים זה את זה עם תזכורות (מלאות כוונה טובה) שכל אחד מהם עלול באופן פתאומי להקרא לפתע אל האל, ולכן כדאי להיות מוכנים לכך עם נשמה נקייה.

האדון האבל הראשון הציע להזמין את המדאם אוטובורו לשבת גם כן איתם. אחרי הכול, שתי הנשים הללו גרו בשכנות זו לצד זו יותר שנים משלבנים יש מחשבות מלוכלכות. אבל האדון האבל השני תהה אם זה לא יעליב בעצם את המתה, שכן הם איפשרו ליריבת-חייה לרחרח לה בתוך המטבח שלה אשר לא היה לה זמן לנקות. אחרי התייעצות ארוכה הוחלט לנקות ולסדר בזהירות, ואז להזמין את המדאם אוטובורו להצטרף לכולם.

נוקשה ומאוד מאוד אסופה, המדאם אוטובורו ישבה במטבח של השכנה שלה בפעם הראשונה בחייה. רגעים ארוכים של שקט מתוח נחתכו בדיבורים מאולצים, שהפכו לאמירות שבורות, שהוחלפו בהנהונים חלושים, ובצקצוק גרונות. אף אחד מהאבלים לא רצה חס וחלילה לשבח את האלמנה בנוכחות השכנה שלה, וגם אף אחד לא העז לרכל עליה בנוכחות הרוח שלה, אז על מה נותר לדבר? סוף כל סוף, להקלתם של כולנו, המדאם אוטובורו קמה ללכת. אבל האבלה הראשונה הפצירה בה לקחת איתה איזה פריט קטן מהבית, משהו שיהווה לה כמזכרת לאלמנה שמתה. בהתחלה היא סירבה. לבסוף, יותר כדי לברוח ממבוכה נוספת מאשר מכל סיבה אחרת, היא הסכימה לקבל על עצמה את הדרישה הזאת. ברגע שהיא יצאה מהבית נפל על כולנו שקט כבד. ואז, בבת אחת פרץ מהפיות של כולם שטף אדיר של דיבור שהודחק – מדוע היא בחרה דווקא במזכרת הזאת?

כל הכפר בא ללוות את האלמנה בדרכה אל עבר הגאולה שלה. רק אחרי שעמדנו לצידו של הקבר משך זמן מכובד, רועדים ברוח שנשאה אלינו ריח שלגים מההרים, התחלנו להתפזר, הגברות למטבח שלהן, הגברים לבית-הקפה/בר של ראש הכפר ללגום שם כוסית קטנה ולדסקס את האזהרה של הכומר ש"כל שעה בחייו של אדם פוצעת, ואילו האחרונה הורגת".

… טוב, אולי שתי כוסיות.

זה לא שעלה בדעתה של המדאם אוטובורו להתעכב לצד הקבר, לא. פשוט, היא לא שמה לב שהאחרים כבר עזבו. שעה שלמה חלפה לפני שהיא….

סיום העונה בפרק הבא!
והנה הפרקים הקודמים של הסיפור המקסים "עץ התפוח":
פרק I: ההתחלה
פרק II: השיכור וביש המזל
פרק III: אמהות ובנים
פרק IV: ביס מאותו התפוח
פרק V: קרב עץ התפוחים
פרק VI: ואז זבלה חד-הרגל…
פרק VII: איפה האטצ'ווריגראי הזאתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *