עץ התפוח – פרק IX: כרית וספר

rikiravitzki, riki-ravitzki, ריקירביצקי, ריקי-רביצקי

זהו פרק הסיום, פרק IX: כרית וספר, מתוך הסיפור המקסים "עץ התפוח", עיקבו ותהנו מעולם הטבע ומטבעו של העולם.

(מומלץ! קראו קודם את פרקים הקודמים:פרק I: ההתחלהפרק II: השיכור וביש המזל,פרק III: אמהות ובניםפרק IV: ביס מאותו התפוחפרק V: קרב עץ התפוחיםפרק VI: ואז זבלה חד הרגלפרק VII: איפה האטצ'ווריגראי הזאת, פרק VIII: עם הרגליים בתוך דלי מים)

 

זה לא שעלה בדעתה של המדאם אוטובורו להתעכב לצד הקבר, לא. היא פשוט לא שמה לב שהאחרים כבר עזבו. שעה שלמה חלפה לפני שהיא הרימה את העיניים, נאנחה, ואז הופתעה לגלות שהיא לבד. לבד. ללא שום ציון לימיה החולפים. ללא איש שיאלץ אותה לעמול ביתר-שאת בגינה שלה או כדי לזכוץ בשבחים מבני הכפר. ללא ניצחונות קטנים שיחממו את הגרון שלה בגלים של גאווה, ללא הפסדים קלים שיצרבו את האוזנים שלה בגלים של בושה. כלום, לא נותר לה דבר שעליו תוכל לדבר. פרט לכרית שלה היקרה, היפה, ממשי רקום עבודת יד מבואנוס איירס.

החורף ירד מההרים, ולאחר שהשלים את משימתו לטהר את הארץ בקור גדול, הוא נסוג שוב במעלה מורדות ההרים, מותיר לאביב לרכך את האדמה ולמי שלגים שנמסו למלא את כל אזור ההאוהייטץ-הנדיה בנחשולים, שריקדו בעטרת קצף צבועה אדמה. זאת הייתה העונה בה המדאם אוטובורו נהגה לפרוס את הפלפלונים שלה לפני ההדליה, ולהקדים בחודש שלם את כל יתר המגדלים בכפר. אבל, מאיזה שהיא סיבה, הפעם לא ממש התחשק לה לעשות זאת. והרי לשם מה? לא היה לה בעל להאכיל, או בן שיתענג על ממרח הפיאמנטה החריף שלה, ועכשיו גם לא היה לה כבר שכנה שתוכל לעצבן אותה עם היבול המשובח שלה. אולי השנה היא לא תטרח בכלל בפיאמנטה שלה. אכן, המשימה הזאת של שתילת גן נראית פתאום כבדה למדי, והיא הרי ממש לא מתגמלת בכלל.

המאדם אוטובורו התחילה ל–  לא אוכל באמת לאמר "להבין", כי היא מעולם לא נתנה לעניין לעבור תהליך של הכרה. היא התחילה לתפוס שהיריבה שלה הייתה בשבילה לא משהו שהיא חיה עבורו, אלא יותר משהו שהיא חיה מולו: מירמור יום יומי, אובייקט לקנאה, סיבה לקום בכל בוקר ולו רק כדי לראות באיזה מעשה נבלה השניה הזאת עסוקה.

באותו היום במורד הנהר, אצל הכובסות, אחת הנשים הסיתה מהפנים שלה טלטל בגב כף ידה המוקצפת סבון. היא ציינה ששלושה ימי-כביסה כבר עברו מאז שהראתה את עצמה שם המדאם אוטובורו. בסלע השפשוף הסמוך, השכנה שלה הניחה את המחבט איתו היתה מכה בכביסה עד נקיון, והציעה שאולי כדאי וכמה מהן בעצם תלכנה לקצה הכפר, סתם כדי לראות אולי איזה משהו אירע שלא היה צריך לקרות. הרי היא כבר לא כל כך צעירה ו— הא, ראו! הנה היא באה!

מדאם אוטובורו התקרבה אל הכובסות בצעדים מדודים, מעט פיסות כביסה מלוכלכה שהיו לה היו ארוזות יחד כחבילה ביד אחת, ואילו ביד השנייה היא נשאה את הכרית המפורסמת שלה מבואנוס איירס, ומשהו היה מונח שם, על הכרית.

או לא, זה לא יכול להיות!

אבל אכן כן, זה כן היה. זה היה הספר. ואז הנשים נאלצו לשבת ולהקשיב בעוד המדאם אוטובורו חילקה את שבחיה בין כוחו המופלא של בנה שלה, והגאוניות המופלגת יוצאת הדופן של הבן של אטצ'ווריגראי.

וכן, בדרך הזאת, השאירה המדאם אוטובורו את האלמנה אטצ'ווריגראי חיה עוד איזה כמה שנים. ואת עצמה, גם.

rikiravitzki, riki-ravitzki, ריקירביצקי, ריקי-רביצקי

שלכם, ריקי רביצקי

זהו פרק סיום העונה!
והנה הפרקים הקודמים של הסיפור המקסים "עץ התפוח":
פרק I: ההתחלה
פרק II: השיכור וביש המזל
פרק III: אמהות ובנים
פרק IV: ביס מאותו התפוח
פרק V: קרב עץ התפוחים
פרק VI: ואז זבלה חד-הרגל…
פרק VII: איפה האטצ'ווריגראי הזאתי
פרק VIII: עם הרגלים בתחך דלי מים

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *